ישראליזציה של דרום אמריקה

אחרי שנים רבות שבהן ישראל חווה דה-לגיטימציה עולמית, ושינוי במדיניות של מדינות רבות לטובת הפלסטינים, נראה כי תחילת השינוי מתרחש בדרום אמריקה. טלטלות רבות בקרב מדינות דרום אמריקה, שאף העלה סיכוי לפרוץ מלחמה יבשתית, משנה את כיוון היבשת מצידוד עיוור בדעה הפלסטינאית ומקשרים מסחריים רבים עם איראן, לטובת מדינת ישראל.

במהלך העשורים האחרונים, חווה ישראל ירידה תלולה בכמות המדינות אשר תומכות במדינת ישראל – אם בהצבעות השונות באו"ם, ואם בקשרי המסחר או אף לעיתים הכרה ברשות הפלסטינית כמדינה עצמאית. בתקופה בה מדינות רבות נוקטות דעה פומבית לצד הפלסטינים, המדינה האחרונה שעשתה זאת הייתה יוון, אשר בימים האחרונים הכירה ברשות הפלסטינית כמדינה עצמאית בטקס רשמי בנוכחות נשיא הרשות אבו מאזן. אך בעת האחרונה, ישראל מקבלת קול תמיכה מתרחב בקרב יבשת שכבר לאורך שנים הייתה תחושה ברורה כי הפסדנו במערכה – דרום אמריקה.

הפוליטיקה הדרום האמריקאית אמנם לא מעניינת את מרבית תושבי מדינת ישראל, אולי למעט מוצ'ילרים שדאגתם העיקרית מהשלטונות המקומיים עוסקת בשאלה האם הם יידרשו לויזה על מנת להכנס לבוליביה או לא. אך המציאות היא אחרת. עבור מדינת ישראל, הטלטלות השלטוניות אשר פוקדות בעת האחרונה מדינות ציר מרכזיות בדרום אמריקה, כדוגמת ונצואלה, ארגנטינה וברזיל, מפיחים תקווה רבה בקרב השלטון הישראלי – באם מדובר על פוטנציאל כלכלי רב ועל התפתחות קשרי מסחר חדשים, ובאם מדובר על שיפור התדמית הישראלית על במת האו"ם.

המדינה הראשונה אשר חוותה טלטלה שלטונית הינה ארגנטינה. ארגנטינה, מדינת הבשר והיין, ואחת המדינות הגדולות והמרכזיות ביבשת הדרום אמריקאית, נמצאת השלושי השנים האחרונות בשליטתה של המפלגה החוסטיסיאליסטית –מפלגתו של פרון. המפלגה הפרוניסטית גילתה סובלנות רבה כלפי האסלאם, כאשר בתחום מדיניות החוץ הם קידמו מדיניות פרו-פלסטינית מובהקת. האירועים הבולטים במדיניות החוץ הארגנטינאית הינם ללא ספק ההכרה ברשות הפלסטינית בשנת 2010, קידום קשרי מסחר וכלכלה בין הממשל המקומי לשלטון האייתולות באיראן ואולי הנושא אשר צרם יותר מכל לאזרחים הארגנטינאים, סגירת תיק החקירה על הפיגועים בשגרירות ישראל בשנת 1992 ובמוסד הקהילה היהודית בשנת 1994, אשר על פי הערכות, בוצע על ידי משמרות המהפכה האיראניים וארגון חיזבאללה (כך על פי דו"ח רשמי אשר ה"מוסד" פרסם בראשית שנות ה-2000). בשנתיים האחרונות השיח העוסק בפיגוע הלך וגבר, בין השאר לאור כוונתו של התובע הארגנטינאי אלברטו ניסמן לפתוח מחדש את תיקי החקירה לאור גילויים חדשים. אותו ניסמן אגב, נרצח על ידי גורמים אלמוניים זמן מועט טרם הכריז רשמית על פתיחת החקירה, כאשר החשדות העיקריות האשימו את הממשל הארגנטינאי עצמו בביצוע ההתנקשות. הממשלה הארגנטינאית כמובן לא הודתה בהאשמות, אך שלטונה של הנשיאה הקודמת כריסטינה קירשנר הטיל את אחריות הרצח על סוכני ממשל מושחתים וסוררים, תיאוריה אותה הציבור הארגנטינאי מסרב לקבל.

אך השנה, הבחירות בארגנטינה הולידו שינוי. המפלגה הפרוניסטית, בראשות המועמד דניאל סיולי, הפסידה בסיבוב השני של הבחירות. מפלגת האופוזיציה המרכזית, בראשות המועמד מאוריסיו מאקרי, ראש עיריית בואנוס איירס לשעבר, עלתה לשלטון לאחר שנים רבות באופוזיציה. עלייתה של האופוזיציה, ובעיקר עלייתו של מאקרי באופן ספציפי, תשפיע רבות על מדינת ישראל. מלבד העובדה שמפלגת האופוזיציה, אשר משויכת יותר לצד הימני של המפה הפוליטית, בעלת דעות פרו ישראליות, מאקרי בעצמו סיפק מספר התחייבויות אשר מעוררות ציפיות בקרב השלטון הישראלי. בעת ביקורו של מאקרי בישראל לפני כשנתיים, התחייב מאקרי כי במידה וייבחר לנשיאות ארגנטינה הוא מתכנן לצמצם את הקשרים והיחסים עם איראן למינימום נדרש. בנוסף, מאקרי הבטיח כי אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ שלו הינה כריתת ברית אסטרטגית-כלכלית בין ארגנטינה לישראל. אין ספק כי השינוי הנ"ל בשלטון המקומי צפוי לשפר את יחסי ארגנטינה-ישראל, לאחר שפל היסטורי בשנים האחרונות.

ברחבי היבשת התבוננו מדינות רבות בתוצאות הבחירות בארגנטינה בדאגה וחשש רב. בעת האחרונה ממשלות השמאל הרבות בדרום אמריקה החלו לחזות בהתחזקותן של גורמי האופוזיציה הימנית, כאשר עליית הימין בארגנטינה הדליקה נורת אזהרה בצבע ארגמן לקראת המהפכות הצפויות ביבשת. ממשלת ונצואלה הגיבה, כמעט באופן מידי, כי ברצונה להקים גוש צבאי חוסם לשלטון הארגנטינאי במטרה למנוע מרוחות המהפכה לגלוש לוונצואלה ולמדינות נוספות. אך מסתבר כי כוונת השלטון בוונצואלה הגיע מעט מאוחר מדי. בבחירות לפרלמנט בוונצואלה שנערכו במהלך החודש האחרון, ממשלת השלטון אשר נוקטת דעה פרו-פלסטינית ברורה הובסה אל מול מועמדי האופוזיציה הימנית, כאשר הפסד זה הינו הראשון למפלגתו של צ'אבס מאז עלה לשלטון בשנת 1999. אך סוגית ההתחזקות של הימין בוונצואלה מוכרת לעוסקים בפוליטיקה הדרום האמריקאית, לאור העובדה שבבחירות האחרונות לנשיאות ונצואלה אשר נערכו בשנת 2012 ניצח ממשיך דרכו של צ'אבס ברוב זעום על פני מועמד ממוצא יהודי מהאופוזיציה, וגם זה לאחר חשד לזיופים בעת ספירת הקולות. לאחר הבחירות לנשיאות, אשר הבטיחו את כס הנשיאות למפלגת השמאל עד שנת 2019, מהומות אלימות פרצו ברחבי ונצואלה. אמנם הסיכוי לישועה בוונצואלה, ושינוי השלטון לכזה שמצדד בדעה הישראלית אינו עתיד להתרחש לפני הבחירות לנשיאות בשנת 2019, אך הממשלה המקומית נמצאת במשבר תמיכה חסר תקדים כשהבחירות לפרלמנט משקפות את רצון העם לשינוי שלטוני. אז נאלץ להמתין לשנת 2019 (ייתכן ואף קודם לכן, לאור המנהג הדרום-אמריקאי המוכר להפיכות שלטוניות).

המדינה הנוספת אשר מהווה מעין עמוד תווך בדעה האנטי-ישראלית היא ברזיל; המעצמה הכלכלית הגדולה ביותר בדרום אמריקה, ואחת המדינות האהובות ביותר על המטיילים הישראלים, חווה בשנים האחרונות פיחות משמעותי בשיעור המטבע המקומי ('ריאל') והיא עומדת בפני משבר כלכלי אשר נגרם לאור פרשת שחיתות נרחבת בחברת 'פטרו-גז', חברת הגז הלאומית, אשר אינה פוסחת על גורמי שלטון בכירים. בנוסף למצב הכלכלי הרעוע במדינה אשר נגרם בין השאר בשל אירוח המונדיאל בשנת 2014 והאולימפיאדה שברזיל עתידה לארח בשנת 2016, אזרחים רבים צמאים לשינוי פוליטי. על פי חוקרי פוליטיקה דרום אמריקאית, קיים סיכוי מתגבר כי מפלגת השלטון, מפלגת 'הפועלים', בראשותה של דילמה רוסף תאבד את השליטה במדינה לטובת האופוזיציה הימנית אשר מבטיחה לתושבים עתיד כלכלי מבטיח יותר. אומנם הבחירות האחרונות בברזיל נערכו בשנת 2014, אך בדומה לבחירות בוונצואלה גם כאן כס הנשיאות נבחר על חודו של קול, וניכר כי אחוזים נרחבים מהציבור מעוניינים בשינוי שלטוני. אמנם כבר כיום קיימים קשרי מסחר ענפים בין ישראל לברזיל, אך אין ספק כי במידה וברזיל, בתור אחת המדינות המשמעותיות ביותר בדרום אמריקה, תשנה את מדיניות החוץ שלה למדיניות פרו-ישראלית, ישראל עתידה לחוות חיזוק משמעותי מהיבשת הדרום אמריקאית.

אז מה הלאה? במידה ואכן כלל התחזיות אשר כתובות במאמר זה יתרחשו, ישראל צפויה ליצור ציר משמעותי של מדינות דרום אמריקאיות אשר מצדדות בדעותיה – המדינות הללו, אשר בשנים האחרונות תומכות באופן מוצהר בדעה הפלסטינאית הן מדינות משמעותיות מאוד הן בקרב מדינות דרום אמריקה והן בקרב מדינות רבות אחרות. במידה והתחזיות הללו יתרחשו, בוליביה תישאר לבדה בדעה פרו-פלסטינית, אך כפי שכל מוצ'ילר יודע – בוליביה היא מדינה יפה מאוד, אך היא חשובה פחות.

קרדיט תמונה

קרדיט תמונה

#פוליטיקה #אביבוינטר #דרוםאמריקה