איך להיות גיא פרידמן

תקופת המבחנים הגיעה והיא אף פעם לא מגיעה בטיימינג המתאים! אומרים שהסטודנט הולך והופך אדיש עם השנים בתואר. בשנה הראשונה, שבועיים לפני המבחן הראשון כולם בלחץ. יש מתח באוויר, רצות עשרות מחברות בחינה לכל מבחן בכל אמצעי התקשורת האפשריים, יש שמירת מקומות בספריה והאקווריום וקופסאות הרסקיו והריטלין נחטפות מהמדפים. בשנה השנייה, מספר מחברות הבחינה יורד, משאירים קצת רסקיו על המדפים בשביל שנה א', לוקחים את הזמן, ישנים פחות ומבלים יותר, מנוחה היא כבר לא מילה גסה ובעיקר מתכננים תוכניות לקיץ. ושנה ג'.. טוב עדיין לא הגעתי לשם, אבל אני מניחה שהכל במינון קטן יותר ומנוסה יותר. טוב נו, יש המכנים את התופעה גם כאדישות.

אז במיוחד למהדורת המבחנים, בחרתי בבוגר שכולנו מכירים ואוהבים. אני בטוחה שיש קשר מובהק וחיובי של קריאה עליו (משתנה בלתי תלוי) על הרגעה והעלאת חיוך בזמן המבחנים (משתנה תלוי).

אני כמובן מדברת על גיא פרידמן, שסיים בשנת 2014 את לימודי התואר ומאז לא מפסיק לעשות!

אז גיא, ספר לנו קצת על עצמך, מה התחביבים שלך, מה אנחנו לא יודעים עליך?

אני בן 31, נשוי להגר. התחתנו לפני כשנה וחצי לאחר 8 שנים של זוגיות. הכרנו בתור ילדים בחממת 8200 של צה״ל ואנחנו גרים כרגע בהרצליה, אבל זה ככל הנראה ישתנה בקרוב.

אני מכור לסדרות ולסרטים ובכל זמן שאני לא עסוק אני כנראה רואה משהו (או קורא קומיקס של נייל גיימן). מאוד אוהב טניס, פעם אפילו הייתי משחק אבל כבר אין לי זמן לזה. מאוד אוהב יין ובירה ותמיד שמח לבקר ביקבים ומבשלות בארץ ובחו״ל. ביקורים בחו״ל באופן כללי זה תחביב שאני מאוד אוהב ולאחרונה משתדל לאמץ אותו כמה שיותר.

מאיזה שנה הכי נהנת בתואר?

נהנתי משנה ב׳ משתי סיבות. ראשית, כי השנה מתחילה בסמסטר העמוס ביותר בתואר וכשמסיימים אותו יש תחושת הקלה עצומה והסמסטר השני הרבה יותר פשוט מבחינת העומס. שנית, כי זה שלב שבו כסטודנטים אנחנו מסיימים עם המבואות וקורסי היסוד ומתחילים לקבל מספיק הכשרה כדי להשתלב בעבודות ובפרויקטים בתחום של ממשל ומדע המדינה.

מי המרצה שהכי זכור לך לטובה ולמה?

טוב זו שאלה קצת לא הוגנת לחלק ניכר מהסגל כי במסגרת התואר מצאתי את עצמי עובד בצמוד עם שני מרצים ספציפיים – ד״ר אמנון כוורי וד״ר דימה אדמסקי. הם זכורים לי לטובה מכיוון שהם המרצים הראשונים שדרכם זכיתי להכיר את המדיניות של בית הספר לממשל לטפח יוזמות של סטודנטים, ללמד בדרכים שאינן רק בכיתת לימוד ולספק כלים, הכשרה והכוונה לבניית עתיד מקצועי. מלבדם אציין את ד״ר יוסי מועלם וד״ר שירלי נוה שמלמדים שניהם קורסים לא פשוטים אך בצורה יוצאת דופן. הנושאים היו מרתקים בעיניי ושני המרצים הללו משלבים מקצועיות רבה עם הומור ועניין.

לקחת חלק בפעילויות מעבר לשעות הלימודים?

לא התנדבתי, לא הייתי פעיל באגודת הסטודנטים, לא לקחתי חלק ביום הדמוקרטיה וזה בסדר! למי שהדברים האלה לא מדברים אליו, אתם לא חייבים! ולמי שכן, כל הכבוד לכם, תהנו! איתי בתואר ובמרכז הבינתחומי בכלל היו סטודנטים מוכשרים בהרבה ממני לקידום יוזמות ופעילויות מהסוג הזה. אני אישית נמשך מאוד לתחומי הלימוד והמחקר וזכיתי להזדמנויות לעבוד כעוזר מחקר ולפתח תחומי מחקר כאן במרכז הבינתחומי.

אשמח לשמוע על העשייה שלך במהלך התואר מעבר ללימודים עצמם. האם שילבת התמחויות ו/או עבודה במהלך התואר?

ובכן, שתי העבודות המרכזיות שביצעתי במהלך התואר הראשון הן עבודה כעוזר מחקר. חקרתי תחת ההנחייה של ד״ר דימה אדמסקי את תפיסת ההרתעה האיראנית והיישום שלה באסטרטגיה הלאומית-בטחונית של איראן באזור ובעולם. מחקר זה העלה ביקורת על הספרות המערבית שבוחנת את ההרתעה האיראנית דרך עיניים מערביות ולא דרך עיניים איראניות. המחקר מציג תפיסה איראנית על בסיס מסמכים ממשלתיים ומחקרים אקדמיים בפרסית. בימים אלה המחקר מועמד לפרסום בכתב עת מוביל.

במסגרת העבודה השנייה, חקרתי יחד עם ד״ר אמנון כוורי את הנושא של יחסי ישראל-ארה״ב, דעת קהל אמריקאית ביחס לישראל ולסכסוך הפלסטיני-ישראלי, מדיניות חוץ אמריקאית ביחס לישראל ולסכסוך, כיסוי תקשורתי של הנושא בארה״ב, פעילות הקונגרס האמריקאי בנושא וכן פעילות הנשיא בנושא. בקיצור, כל זרוע של הדמוקרטיה בארה״ב והקשר שלה לישראל. במסגרת עבודה זו, קידמתי מחקרים של ד״ר כוורי ואף זכיתי להציג עוד במהלך התואר ראשון מחקרים שלנו בכנסים אקדמיים בינלאומיים.

אנחנו אמנם מכירים חלק מהעשייה שלך ועם זאת, אשמח לשמוע על העבודה שלך היום

למרבה ההפתעה אני עובד כאן במרכז הבינתחומי! לאחר 5 שנים בעבודה הקודמת שלי, עם סיום התואר, ד״ר כוורי הציע לי לעבוד עבורו במשרה מלאה. במסגרת העבודה אני ממשיך לקדם מחקרים שלנו, מופיע כמחבר במספר מאמרים המועמדים כעת לפרסום, מציג בכנסים בינלאומיים ומלווה סטודנטים נוספים העובדים איתנו. זאת כאמור בתחום של עיצוב מדיניות ודעת קהל בארה״ב כלפי ישראל. מלבד ד״ר כוורי וד״ר אדמסקי, זכיתי בשנתיים האחרונות לעבוד גם עם מרצים נוספים רבים, לדוגמה ד״ר סיון הירש-הפלר וד״ר מעוז רוזנטל, איתם ערכתי סדרה של סקרים בישראל לקראת הבחירות לכנסת ה-20 אודות עמדות פוליטיות בישראל והגורמים לעיצובן. בנוסף, מעת לעת אני מסייע לד״ר אסיף אפרת בבניית מסדי נתונים עבור המחקרים שלו בתחום של משפט בינלאומי וכן עובד עם ד״ר יצחק גל-נור ממכון ון-ליר על עדכון ספרו (שכתב יחד עם ד״ר דנה בלאנדר) אודות המערכת הפוליטית בישראל לקראת פרסום באנגלית. מלבד זה, אני מתרגל את הקורסים האהובים על סטודנטים לממשל –קורסים בסטטיסטיקה, שיטות מחקר ומחקר אמפירי בבית הספר לממשל ובבית הספר לתקשורת, כמו-גם קורסים אודות מדיניות החוץ האמריקאית וכן מתרגל את קבוצת משרד הרווחה בפרויקט ״ממשלת הצללים״.

זה בהחלט הרבה מעבר לקצת שאנו מכירים! ומה עזר לך בתהליך הקבלה לעבודות אלה?

הרבה דברים:

1. הנסיון הקודם שלי בעבודה עם קבצי נתונים, ניתוח נתונים וניתוח תוכן הקלו עליי את הלמידה של תחומים משיקים שאני עושה בהם שימוש כיום. עם זאת, אלה לא היו דרישות-קדם בשום צורה.

2. הרצון שלי והיוזמה שלי. גיליתי במהלך התואר הראשון שאם משהו מעניין אותי ויש לי שאיפה כלשהי, כל שעליי לעשות זה להידפק על דלתו של המרצה הרלוונטי ולבקש. עוד לא פגשתי מרצה בקמפוס שאמר לסטודנט שהוא אינו מוכן לסייע לו לקדם את היוזמה שלו –מחקרית או מעשית – כל עוד היוזמה נראתה מבוססת מספיק והסטודנט היה מוכן ללמוד.

3. הקורסים שלמדתי במסגרת התואר. לנו כסטודנטים קשה הרבה פעמים לראות את הערך בקורסים מסוימים אבל קורסים בסטטיסטיקה ושיטות מחקר, יחסים בינלאומיים, משפטים, כלכלה וכן קורסים אינפורמטיביים יותר אודות מדינות האזור והסכסוך הפלסטיני-ישראלי נתנו לי כלים של חשיבה. למדתי לעשות שימוש ברציונל, בהגיון ובתיאוריות במדע המדינה כדי לענות על שאלות – הן שאלות מחקריות במדע המדינה והן שאלות מעשיות ביומיום בכל תחום שהוא. גם תוך כדי התואר הראשון, הצלחתי להביא לעבודתי הקודמת, שלא הייתה אקדמית, כלים שלמדתי במסגרת התואר.

4. הנכונות של מרצים בבית הספר לתת לסטודנטים הזדמנויות ולקדם יוזמות שלהם – כלומר שלי.

5. הסרתי מעליי את הפחד ללמוד משהו חדש, להתגבר על אתגרים קשים ולטעות. אדם שמוכן לטעות ושמוכן להתמודד עם אתגרים חדשים, עד כמה שהם קשים, מצליח להוציא מעצמו את הטוב ביותר ואני מייחס כל הישג אישי ומקצועי שלי לזה.

6. אשתי היקרה הגר. אין אדם בעולם הזה שמאמין בי יותר מאשר היא מאמינה בי וזה מקור הכוח הגדול ביותר שלי. ממש בסוף השבוע האחרון היא הזכירה לי את זה ואני מודה לה על כל מה שהיא נותנת. בעצם אני מייחס כל הישג אישי ומקצועי שלי אליה אבל היא כבר בת הזוג שלי ואתם לא יכולים לקבל אותה.

ואתה מרגיש שיש קשר בין המקום בו אתה עובד לבין התואר שלמדת?

לא ממש... נו מה? אין קשר חזק או מובהק מזה (הייתי חייב). הלימודים כאן שינו לי את כל תוכניות הקריירה ועזבתי תפקיד שהשקעתי בו במשך חמש שנים כדי להתקדם כאן בלימודים ובמחקר.

נשמע שאתה עסוק מאוד! ויש כבר תוכניות לעתיד?

בימים אלה אני מגיש בקשות קבלה ללימודי דוקטורט במוסדות לימודים בארה״ב. אני לא יודע אם אתקבל, ואם אתקבל אני לא יודע אם אוכל לממן זאת ואם זה יסתדר עם תוכניות הקריירה של אשתי אבל אני חייב לנסות. אני מאוד רוצה לתרום לחברה באמצעות מה שאני מצטיין בו – שאילת שאלות ובתקווה, מתן תשובות. אני מאמין שהכוח הכי גדול שלנו כפרטים וכקהילה היא היכולת שלנו לשאול שאלות אודות החברה והעולם שאנו חיים בהם ואף לעשות שימוש בכלי ההגיון כדי לספק להן תשובה. אם אצליח באמצעות הדוקטורט לקדם את המחקר במדע המדינה בכיוון הזה, עשיתי את שלי.

כמובן שמלבד המחקר, אזכה גם ללמוד ולהרצות ויש לי תשוקה עזה לסייע לאחרים לפתח את הידע שלהם ואת כלי החשיבה שלהם. זו הסיבה שלקחתי חלק בהדרכה בתפקידיי הצבאיים וזו הסיבה שגם כיום אני מתרגל דווקא קורסים מהקשים ביותר בלימודי ממשל – סטטיסטיקה ומחקר אמפירי. התקווה שלי היא להצליח לגרום לסטודנטים לא לחשוש מהקורסים הללו, לעשות בהם שימוש בממשל או בכל תחום שהוא ולקדם את עצמם באמצעות הלמידה שלהם.

יש לך עצות להתמודדות טובה יותר עם הלימודים?

לדעתי, כדאי בתחילת כל סמסטר להבחין בין הקורסים שדורשים השקעה רבה תוך כדי הסמסטר לבין אלה שדורשים השקעה רבה רק בסוף הסמסטר. זה מקל על חלוקת העומס ומבטיח ציונים גבוהים יותר לדעתי. חשוב מכך, אני ממש ממליץ לכל אחד למצוא את הדרך שבה הוא יכול לתרום למאמץ הקבוצתי שלכם כמחזור להתמודד עם הקורסים והמבחנים. יש סטודנטים שטובים בסיכום תוך כדי שיעור, אחרים מסכמים מאמרים נפלא, אחרים מוצאים חומר משנים קודמות. יש את אלה שיודעים להסביר דברים בפייסבוק לאחרים ויש את אלה ש״רק״ יכולים לדאוג לסרוק חומרים מספרים בספריה. אם כל אחד תורם קצת מעצמו, נפתחת לה תיקיית דרופבוקס מלאה בחומר שעוזר לכל אחד איפה שחסר לו. למי שמודאג מכך שהוא השקיע הרבה ובתחרות עם סטודנטים אחרים זה יפגע בו – אני מבטיח שזה לא יפגע. אני שיתפתי את כל הסיכומים שלי עם כל המחזור שלי ועדיין סיימתי בהצטיינות. להפך, אולי תהפכו להיות חברים טובים יותר ותטפחו קשרים ליום שאחרי הלימודים כשכל אחד ימצא את מקומו.

ועצות לצבירת ניסיון תוך כדי התואר?

תנסו. ותטעו. הבעיה בבינתחומי היא לא מחסור של תוכניות כך שאין מה לבחור, אלא השלל הרב כל כך שלא ברור איך לבחור. אני ממליץ ללכת על כל הזדמנות שנראית לכם – דרך מרכז הקריירה, דרך האגודה, דרך מרצים (ממש לגשת אליהם בסוף השיעור! הם נחמדים!), דרך דוכנים שיש פה פעם בשבוע. ואם חסרה הזדמנות – תייצרו אותה. תפנו למרצים, לאגודה, לדיקן– כך נולדו התוכניות הכי טובות פה. בוגרים וסטודנטים משנים קודמות זה גם מקור מצוין לקבל פידבק על מה כדאי ומה לא אבל בסוף הכל חוזר לנסיון וטעייה. יכול להיות שתנסו תוכנית כלשהי ותגלו שהיא לא מתאימה לכם או אתם לה ויכול להיות שכן. לפני חמש שנים לא דמיינתי שאי פעם יעניין אותי לכתוב מחקר אקדמי אבל קפצתי למים העמוקים ומסתבר שזה די נחמד.

לצערי אנחנו כבר בסיכום..משהו לסיום?

לא להגזים. ציונים זה חשוב, הלימודים הם חשובים אבל הכל במידה. אם תבלו שלוש שנים רק בספרים, תפספסו עולם שלם של כיף, חברים, צחוקים וזכרונות, והממוצע שלכם יהיה גבוה בסך הכל בעשירית הנקודה ממה שהוא יהיה אם תרשו לעצמכם להנות קצת. קחו את הזמן, לא צריך למהר למצוא את עצמך גם כשסבתא לוחצת שכבר תביאו ילדים (במיוחד שלא ברור מה היא תעשה איתם). ותשתו בירה – כל שבוע יש עמדת בירה לא מוסברת בקמפוס וכוס אחת של בירה קרה באמצע יום חם משפרת את המצב רוח ומחדדת את המחשבה (אלא אם כן מגזימים, והרי התחלתי את דבריי ב״לא להגזים״).

בשם הסטודנטים, המגזין ובשמי, תודה לגיא פרידמן על הראיון הנפלא ומעורר ההשראה. אין ספק שכדאי לאמץ את הדרך והגישה שלו כמודל לחיקוי.

בהצלחה בהמשך הדרך!

#בוגרים #נטעבלס #גיאפרידמן