בעד

הטרור הוא לא שלנו. נכון, התרגלנו לחשוב שהטרור הוא נחלתנו, כי הרי הצלחנו ליצור לעצמנו את האשליה כי אנחנו העם היחידי בעולם הסובל מטרור; ופתאום, כשבפריז נרצחים מאות אנשים בערב יום שישי, אנחנו לא מצליחים להבין על מה המהומה. למה כולם משנים את תמונתם בפייסבוק? למה דגל צרפת כן, ודגל ישראל לא? למה כל העולם קם ונרתם למען האומה הצרפתית, אבל כשפה, בישראל, נרצחות משפחות אף אחד לא פוצה פה?

כנראה שהפכנו העם הציני בעולם. קצת דם נשפך ברחובות ואנחנו לא מצליחים להבין על מה כל המהומה; אבל איך לא, המציאות הפכה אותנו לכאלו – עם שעבר כל כך הרבה תלאות וסבל מטרור עוד משחר ההיסטוריה, כנראה שטבעי שיהפוך ויהיה כמעט אדיש לחלוטין לסבלו של האחר. הרשתות החברתיות מוצפות במתקפות כנגד אלו מאיתנו ששינו את דגלם לדגל הטריקולור. הרי כיצד הם מעיזים להזדהות עם סבלו של עם אחר כשדם מדמנו נשפך כאן בכל יום שעובר?! למה כשכמה צרפתים מעבר לים מתים, כל המדינה עוצרת ומורידה את הדגל לחצי התורן, אבל כשמשפחה יהודית נרצחת בדם בקר בשומרון, התל-אביביים ממשיכים לשתות את האספרסו שלהם?

נכון, הצרפתים לא בדיוק היו שם בשבילנו כשאנחנו חיפשנו אחווה בינלאומית להישען עליה, ובזמן שאנחנו נלחמנו את "מלחמות עזה", משרד החוץ הצרפתי מיהר לגנות את ישראל בטענה שאנו מבצעים טבח בחפים מפשע. גם העם הצרפתי אמר את דברו כשרחובות פריז געשו, השנאה לישראל הלכה וגאתה, ודגלינו שנשרפו ברחובות יכלו לרגע לבלבל, ולא היה ברור אם מדובר באויב או אוהב. אז למה אנחנו צריכים לבוא ולכאוב את כאבם של הצרפתים, כשאלו הפנו לנו את עורף קר בעודנו מחפשים כתף חמה.

לאחרונה התגברה אצלנו התחושה המוכרת ש'העולם כולו נגדנו'. נעשינו קרים ואדישים לסבלם של אחרים, אחרי אינספור פעמים שהתאכזבנו לראות שהעולם עומד לצד ישראל כשנוח לו, אבל כשהסירה שלנו קצת מטלטלת כולם ממהרים לנטוש את הסיפון. העולם ממהר להתנער מאיתנו בכל פעם שאנו נאלצים להיעמד על רגלינו האחוריות, ולהילחם על הזכות לחיות בביתנו שלנו בשקט ובביטחון; ואם כזה הוא המצב, מדוע שנרכין ראשינו ביום סבלם?

על אף כל אלו, אני מאמין שלא רק שמותר לנו להזדהות עם סבלו של העם הצרפתי, אלא חובתנו היא לעשות כן; כי הרי מי כמונו יודע מהם חיים תחת טרור ומי כמונו יודע מה חשיבותה של תמיכה בינלאומית. אין זה משנה מה עשו בשבילנו או מה נתנו לנו, מי תמך ומי החרים או מי גינה ומי הבין, עלינו תמיד להיות הראשונים לבוא ולתת יד לעם אחר בעת צרה. אל לנו לשכוח כי עמנו היה פעם נתון ל"גחמותיו" של עם אחר, ועד ימינו אנו, אנו מלאי חרון וזעם על אלו שעמדו מנגד ולא פצו פה. עכשיו זהו תורנו. זהו תורנו להראות לעולם שעם ישראל אינו צופה מן הצד. עם ישראל יעמוד לצד כל מדינה ולאום בעת צרה, ללא תנאי ותלות, בטח ובטח כשהם נלחמים את מלחמתנו שלנו.

קרדיט תמונה: Valentina Cala

#זירתאגרוף #מתןברמץ #JeSuisparis